חיוניותה של האמנות בפלורליזם שלה בגבולות הפרומים של עצם הגדרתה. ככזאת היא נושאת בחובה נחוחות אישיים ומרכיבים מקומיים שהפוסט מודרניזם הכיר בהם ואף עודד אותם ברצון לקבל אותם והבין אותם בלי פרשנות ופטרונות מתנשאים. כך ניתנה לאמנות האפשרות להיות פריזמה אוניברסאלית רגשית ושכלית לפענוך והבנת חידת הקיום.גם במזרח הערבי בשל כך ועוד הרבה סיבות נוספות משגשגת לה סצנת האמנות הויזואלית בקשר וללא קשר למה שקרה וקורה בהסטוריה של האמנות הבינלאומית.

האמנות בחברה הערבית ככלל מתקשה מזה עשורים רבים לחלחל לתודעת הציבור ככלי משכנע לשינוי וקדמה. העדר חינוך לאסטטיקה ואיטקה אמנים לא משכילים וחסרי מעוף ומקצועיות גלריות שמחפשות אך לסחור באמנות. מוזיאונים חובבניים ונשלטים עלידי באי כוח שמרניים וצרי אופקים. ואספנים שאין להם הבנה בסיסית בחשיבות תפקידם מקשים של האמנות הערבית לצמוח ולהציע הצעה תרבותית עצמאית ורעננה. האמנות הפלאסטית הערבית אין לה קיום ממשי בעולם התרבות, יצירות שנמכרות בעשרות אלפי דולרים במקומותינו אינן מניבות מאות דולרים בבמה הבינלאומית בעיקר בשל שפת ציור וחשיבה מושגית רפויים. האמנות במקומותינו נעדרת קשר אמיתי כנה ואמיץ למה שהיא אמורה לחולל מבחינה אישית וציבורית. תערוכות לא גורמות לשיג ושיח אינן מקוממות אנשים ומולידה מצדדים היא יותר בבחינת קרש הצלה אישי למה שקרוי כל כך בקלות דעת אמן.

האמנות בעולם המערבי חוללה מהפך או לפחות חברה למהפך חברתי ותודעתי במשך המאתיים השנים האחרונות לעומת זאת לא הספרות ולא השירה ולא הקולנוע ולא האמנות הויזואלית לא חוללו שינוי כלשהו בחברה הערבית אפילו התיאטרון של דריד לחאם ונהאד קלעי והקלנוע של עאדל אמאם ולא השירה של מודבר אלנואב לא הסיטו את תואיי הנהר הזועף שוצף קוצף בבורותו בדתיותו בתפיסתו השלטונית המדורדרת ערכית בצביעותו ועוד מהדדרך אל האבדון וזאת אמרתי כבר בשנות השמונים מי שלא ראה אז מוזמן להתפלא היום כי אני יודע שיש המון רב עוור מלראות עד עצם היום הזה.

בחרתי צייר וציירת צעירים שלמרות הטכנולוגיה והדיגטאליות הם מציירים זוהי בעיני אמירה אוונגרדית חתרנית צעירים ערבים שלוקחים את הסיכון להביע את עצמם בשפה כה אילמת מקומטת מזקנה שניהם האדי חליל ואסאלה חסן בוגרי החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה אסאלה אף ממשיכה את לימוד ההסמכה אם איי באותו חוג שניהם בחרו להתייחס לציבורי דרך האישי מדברים על הוויתם הקיומית משולבת בתהיות הומניות ואוניברסאליות חלומות ארועים משמעותיים טאבויים אסורים דת מיניות הכל עובר דרך המסננת האישית ועל ואל השדה הכללי . בשני המקרים האמן לפי לשונם הינו מתבונן צופה ורואה את העולם הסובב אותו קולט מבין ומנתח אותו בשפה ציורית רעננה חדשנית והולמת.

אסלה והאדי הינם אמנים עכשויים מעודכנים מחוברים לתבורה של העשייה המקומית והעולמית הם חוצבים את זהותם בסלע ומייצגים דור חדש של אמנים ערבים חושבים מיומנים חוצפנים ומוכשרים שחלומם נוגע בשמיים והשאפתנות מביכה את המגמות הלוקאליות.

האדי חליל יליד עוספיה היה שיך דת בילדותו וחיי בחברה שזהותה התרבותית והחברתית והדתית לוטים בערפל מביך ומבלבל. בחרתי להתחיל מעבודה בעייתית במיוחד והיא עוסקת בעולם רחוק ושונה מעולמו של האדי angles 80-100 2018 (בהיותי ילד הייתי אוסף תמונות של הדוגמניות של וקטוריה סיקריט מחביא אותן וממתבונן בהן בסתר תהיתי אם יש קיום אמיתי לבחורות הללו נראו לי תמיד כמו בובות חסרות מבע נעדרות חיים) אחרי שנים של הסתרה והדחקה שולף האדי את הצילומים הללו כדי לדבר על ניצול הקפיטאליזם לגוף ונפש הנשים לצרכים מסחריים (ציירתי אותם באקספרסיביות צבעונית וחומרית כדי להפיח בהן רוח חיים להחזיר להן את האנושיות ) ולמרות זאת תחושת הניכור הבדידות המלנכוליה מציפים את הציור ששמר את העדר המקום והזמן והפיכתם לשני מרכיבים ורטואלים זמן מגזין ומרחב כרום .על הקיר מאחור הוא שותל ציור שאף הוא חלון אטום ומחוק (זהו ציור נוף שתלוי בחדרי) אומר האדי והוא ניסה לשלב אותו לתוך הציור.מעין תמונה בתוך תמונה זמן ליד זמן מרחב ליד מרחב.

מוטיב התמונה בתוך תמונה היא תמה אצל האדי זהו חלון נוסף המצביע על פקחותו של האמן למרכיבי העולם שהוא בונה והיא חוזרת כמעט בכל עבודותיו בציור מס 8 עשתורת.

20/20 אקרליק על בד 2018 שוב עורך הצייר כמה ציולמים ומתיך אותם זה לתוך לזה בשפה ציורית מהירה תקיפה ואינה סובלת טיפולים מיותרים זהו תרגום סימולטאני של צילום ללא עריכה והגהה הטקסט הויזואלי שמתקבל מחולל יותר אניגמות וסתימות יותר מאשר פותר תעלומות בחור מזוקן בלבוש צעיר נראה כמו האדי מחבק מגונן על נערה שזהותה נמחקה כהגנה שנייה בידו הימנית הוא מחזיק דבר מה בצבע לבן פותח אפשרות שהצייר ממשיך לפעול בציור כאשר הוא דימויי בתוכו יתכן שבכלי זה צייר הצעיר את הלב מאחוריו. החלל האנטימי לכאורה מתפוגג כאשר אנחנו מגלים את השלט שבוכתוב (תפוסת מקום עד 59 איש) מה שאומר שזהו מקום ציבורי בר כנראה רק אז מבינים את הצורך בדסקרטיות מעל לשלט הזה ישנה עוד תמונה שהיא גם תלויה על הקיר אצל האדי והיא של פראנס האלס ההולנדי מהמאה ה17 צייר פורטרטים כלומר צייר זהויות בתמונה של האדי נמחק הדימוי של האלס הריאלסט נשארה שפת התיאור האלא פרימה שכבת ציור אחת ענייה בנאמנותה למציאות עשירה בדמיון שהיא מעניקה לצופה לצורך במלוי החסר,

גם כאן יש תפיסת מקום וזמן הברידיים.

בציור it seems nothing can go wrong 90-150 אקריל על עץ 2018 זהו מערך מורכב מאד של ציור ופיסול של מלאות וריקות של קונסטרוקציה וקליפה הקאוס של הציור מול ועל הסדר של הגרייד שם העבודה נטוע בתוכה חלק חשוב אך צנוע בפינה השמאלית העליונה (אני פועל באיטואטיביות מאמין בה כחוכמת האמת )אומר האדי אני עושה אפקט של פלטה על כל המקריות וחוסר המשמעות שבכך ואחר כך מתבונן בבלגן ומחולל בו סדר אני כמו קורא בכוס קפה מוחק דבר ומגדיר אחר מוסיף צבע ומוליד דימוי הולך אחרי עין הלב.

התוצאה היא גרפיתי ,תוסס של תשוקות מאווי נפש ציטוט מתלדות האמנות ובעיקר המתח בין המינים ההפרייה ההדדית הגבר האדי בצד ימין והאשה האנונימית הורטואלית בצד שמאל.

אסאלה חסן כפי שציינתי קודם הינה אמנית צעירה שיש לה שפה ציורית ייחודית רעננה עדכנית היא בוחרת נושאים אפלים טראגיים אישיים חברתיים ופוליטיים ובקומופזציות מפתיעות את הרגלי הצופה המקובעות צבעיה נבחרים בקפידה בהתאם לתוכן המצוייר והגדלים הם הלם אמיתי בסצנה של הציור הערבי המקומי.

הציור הראשון של אסאלה הינו סלף פורטרט 60-40 אקריל על בד זהו סלפי בו הציירת הממושקפת אינה מציירת ואינה מחזיקה במכחול אלא במברשת תבולה בצבע אדום או דם והיא דוחפת אותו הישר לעבר עיניו של המתבונן מהלך סדיסטי של האמן המתריס האמן המתקומם כנגד חטטנות הצופה וסקרנותו הדורסנית.

הציור השני של אסאלה הוא בית האבל 180-200 2017 אקריל על בד על רקע ציור מופשט מביימת האמנית מחזה חצי ורטואלי של כסאות פלסטיק שהיא עיצבה וצלמה בחלק הקדמי של הציור זהו העולם של כאן על דלותו ארעיותו והמלנכוליות שלו בעוד בחלק העליון אנחנו עוברים לעולם הבא עולם של אור גנוז עולם של צבע מה שמייחד את תפיסתה של אסאלה הוא שדווקא שוכני העולם של מעלה מתבוננים בנו הם המסוקרנים ולא אנחנו אסאלה הולכת אל החצר האחורית עת שכל החיים הלכו ברגעי השקט והדומיה צצה לה המחשבה לאן הלך מי שבשבילו הייתה ההתקהולות ואנחנו מקבלים את התשובה המנחמת הם בעולם של טוב שכולו אור ושלוה.

העבודה התבוננות מהקבר 180-200 אקריל על בד 2018 חושף פעם נוספת נקודת מבט שונה ומרתקת של אסאלה הציור שהתחיל מצילום באינטרנט הפך מהר מאד לבד ענק שהעצים את הדרמה גוש שחור ענק בסופו ניבטות דמויות אדם זוג משפחה יחידים וכומר מחזיק ספר כולם חשופים בסקרנות מבטם החוזר לעבר המת במרחק גם הפעם נמצא העולם של מעלה עולם הכחול הרחוק עולם הנחמה.

הציור הבא הינו ציור פוליטי חברתי שעוסק בסיפור מסמר שיער הציור של ריחאנה גבאלי שנאנסה עלידי קצין מודיעין איראני במהלך האונס היא דקרה אותו במשפטה נתנה עדות שנויה במחלוקת עלכן היא נשלחה למותה על עמוד תלייה .האנשים ברקע הם השתקפות המתבוננים אנשים אפטיים חסרי קול הקורבן ריחאנה מצויירת בקדמת התמונה כמעט מכסה את רוב הבד מביטה אלינו במבט זועף מייסרהרישום למעלה הינו החריצים של סרט צילום הישן ציון של מדיום הצילום המתעד וחושף התקשורת.