סועאד נסר מרים שרון דינה הופמן רחל גלעדי ורחל פנקלשטיין מציגות את יצירותיהן בגלריה אניטה בתל אביב.

תחת הכותרת , למי הדגל" מציגות חמשת האמנויות יצירות המשקפות את האני מאמין שלהן  דגלים שהן נושאות על כתפיהן  ונאבקות למען מה שהם מייצגים.

למען האמת חלל הגלריה קטן פיסית מלהכיל תערוכה שהרעיון  שלה כל כך ערכי וחשוב לכן כל אחת מהן מציגה עבודה אחת בלבד מלבד סועאד נסר המציגה שתי עבודות קטנות.

קשה להתעלם מהמסרים  הסוציופוליטיים קונספטואליים  שהתערוכה מעוררת במיוחד בשל הדגש על השפה הויזואלית המודרנית המשוחררת משמרנות הציור והפיסול המקובלים וגם בשל המקבץ הלא מקרי של חמש נשים וביניהן אמנית ערבייה בעלת אידיאולוגיה שמאלנית מובהקת, זהו אירוע תרבותי רב חשיבות שמייחד נישה לאישה הישראלית ולזכותה להביע דעה בכל נושא ובכל אופן שתחפץ ואכן עניין זה נוכח ונהיר בתערוכה במהותה במסריה.

סועאד במקרה זה מיוחדת חריגה גם בשל שפתה הפלסטית הספרותית וגם בשל הרקע הפוליטי והרעיוני ממנו היא ניזונה.ֿ

שאר המשתתפות עתורות ניסיון בקיאות בשפת האמנות הפוסט מודרנית על מגוון כליה הן ערות מאוד לפאן הסובייקטיבי הן מדברות על ענייני האני כאשה בישראל על ההדרה הסמויה שלה ממוקדי ההשפעה האמיתיים הן נוגעות בצורה מטאפורית ברדיפת העונג וחיי השפע של החברה המערבית והעלמת עיין מעוולות העולם הראשון כלפי אזוריו החלשים של כדור הארץ על האפלייה בין אוכלוסיות ועל חוסר שוויוניות בין החובות לזכויות בחברה האנושית בכלל ובחברה הישראלית בפרט.

רחל גלעדי קוראת לעבודתה בשם " טקס הנפת הדגל 1983" מציגה בה ארבעה דגלי ישראל בלבן ורוד במקום כחול המשך לעיסוק בדגל אצל האמריקאי ג'ספר ג'ונס היינו ביטול הדגל כסמל לאומי פוליטי והפיכתו לדמוי ויזואלי אמנותי זוהי אקט פוליטי מחאתי חתרני כפי שרחל עצמה הצהירה " זהו מיצב סביבתי קונספטואלי המתמרד על אפלייתן של הנשים  והחלשתן ועל התנגדותה של האישה הישראלית למלחמות ולהקרבת הבנים ארבעת הדגלים הם ייצוג לארבעת יסודות העולם במיתולוגיה היוונית האדמה המים האש והאוויר." אם הדגל הוא סמל החירות והעצמאות אזי רחל מסרבת לקבל את דגל ישראל בצורתו המוכרת על כן היא משנה אותו לדגל אישי יותר.

דינה הופמן בת שאביה נפל במלחמות ישראל וקורבנו הופך להיות הדגל האישי שלה והוא קודם ועולה על כל הדגלים והסמלים המוסכמים האבא של דינה הוא גיבור אבל הוא גיבור שהיה גיבור אבל מת ואבא של דינה הותיר צואה לאמא שלה " לשמור על דינה , הוא ביקש לפני שלקחו אותו למלחמה שלא חזר מממנה טקסטים הקשורים לאבא של דינה כתובים על מצעי עבודותיה כעין רסיסי קול אילם שלו שלה שאינם חסים על כל מי ששלח את אביה למלחמה הכל נחשף לעיני הצופה דינה מודה ומודעת שעבודתה בתערוכה זו היא גלעד או אנדרטא לאביה על הרצפה פרוס הבד במרכזו חצי האי סיני היכן שהוא נפל עשוי מחול ומסביב משורבטים כל המשפטים המצליפים שהזכרנו חלק מהם מוקדם יותר המלחמה סיפקה לדינה דגל כמוה כאלפים אחירים בישראל ובאיזור מרים שרון בקיאה ברזי המשחק האמנותי שועלה תל אביבית ותיקה מודעת למעמד הייצוגי שהיא לוקחת על עצמה במיוחד במעמד הנוכחי היא תולה על הקיר צילומי ילדים בגילאים שונים ליד דגלים של ישראל ופלסטין ארהב ורוסיה ןטקסטים רבים המתייחסים למצב העולם שאנו חיים בו כיום אחד הטקסטים הבולטים הוא זה בכותרת , " הבית הלבן ," טקסט שהתלווה לתערוכתה "שום מקום" תערוכת מולתי מדיה שהעלה שאלות ותהיות סביב חינוך שובניסטי וגזעני סמויים במדינות דמוקרטיות מתקדמות על האדרת הגבורה והקורבן בהקשר הגברי והיופי והרכרוכיות לגבי הנשים בחברה המערבית העכשווית.

סועאד נסר מציגה שתי עבודות חדשות בסגנון המוכר שלה בסגנון  גרפי מופשט מצד אחד סועאד חפצה בסיפור של המדוכא והמופלה מבני עמה הפלסטיני ומצד שני היא מעוניינת שלא תגלוש לאלוסרטיבית נעדרת עניין ויזואלי אמנותי גם אצל סועאד קיימים טקסטים בערבית ואנגלית על מצעי עבודותיה בחלקם הקריא אפשר להבחין רק במילים כמו ,ים ,מרץ, קללה וכו.. לפי סועאד היותה אזרחית מדינת ישראל ופלסטינית הרי שהדגל בשבילה הוא סמל אניגמטי שיש לו משמעויות רבות.