אדריכלות לעניים: ניסוי במצרים הכפרית

בספר "אדריכלות לעניים" (Architecture for the Poor), שיצא לאור בשפה האנגלית בשנת 1973, מגולל מחבר הספר, האדריכל המצרי חסן פתחי, את קורות פרויקט הבניה המשמעותי שתכנן והוציא לפועל לבניית הכפר גורנה החדשה בקרבת לוקסור בשנת 1948. הספר היה במהרה למשנה פלוסופית-מעשית ונתפס בקרב אדריכלים ומתכננים רבים בעולם לספר המשמעותי ביותר שנכתב בנושא של תכנון אדריכלי בר-קיימא. הספר כתוב בלשון אישית ופרגמטית כשלנגד עיניו של פתחי, האנשים, משאביהם הכלכליים, הרגלי חייהם, המקום והמסורת ממנה הם באים. בשורותיו הראשונות של הספר פתחי כתב: "ספר זה פונה לגישה חדשה למגורים כפריים. הסטנדרטים של החיים של איכרים עניים בעולם יכולים לעלות בעזרת בנייה משותפת (קואופרטיבית). זוהי גישה חדשה בבנייה כפרית להמונים. האדריכל בגישה זו נדרש לתת את הדעת על סוגיות מורכבות בהרבה מפתרונות טכניים. שאלות מורכבות ורגישות של תרבות וחברה, כלכלה זיקת הפרויקט לממשל, ועוד."

חסן פתחי (1989-1900), אדריכל, פילוסוף, הומניסט, ממציא, מוזיקאי משורר וצייר. נולד באלכסנדריה למשפחה מבוססת. בצעירותו עברה משפחתו לקהיר שם התחנך בבתי-ספר אנגליים וצרפתיים. בנסיעותיו לחופשות הקיץ עם משפחתו באלכסנדריהֿ, ראה דרך חלון הרכבת את האזרחים הכפריים מעבדים את אדמותיהם, ואת חושות הבוץ הפשוטות ששימשו להם כבתים, והוקסם מהפשטות המופלאה. עם סיום לימודי אדריכלות באוניברסיטת קהיר, נשלח לפקח על בניית בית-ספר בכפר עני בדלתת הנילוס, והבחין מבעד לקסם שראה בנעוריו, בתנאי המחייה הירודים של הפאלחים. רגישותו לאדם הכפרי ואיכות חייו הירודה לא נתנה לו מנוח והוא חיפש פתרונות דיור ברי-השגה עבורם. מוטיב זה הפך למרכזי בעבודתו והוביל אותו לבחון את האפשרויות העומדות בפני האדם העני בבניית מעונו. תשוקתו לסייע לכפריים הובילו אותו לחקור שרידים של אדריכלות נובית בני מאות ואף אלפי שנים שנמצאו באזור אסואן שבדרום מצרים. השרידים הצביעו על פתרונות קונסטרוקטיבים לבניה שכללו רק לבני בוץ. החייאת מסורת הבניה הנובית המבוססת על טכניקת בניה של קמרונות וכיפות בעזרת לבני אדמה, היו לסימן ההיכר של סגנונו, והפכו ל'אבן דרך' במורשתו האדריכלית. אין אדריכל בתקופה המודרנית המזוהה ממנו בתכנון הומני, קהילתי ובר-קיימא. חסן פתחי תיכנן במהלך חייו כ-160 פרוייקטים במצרים ובעולם ביניהם: מבני ציבור כבתי-ספר מטעם משרד החינוך המצרי, מסגדים, מרכזים קהילתיים, בתי-מלאכה כמפעל קרמיקה ומפעל לבלטות, מרכז תיירות למלאכות מסורתיות, חוות חקלאיות, וילות פרטיות (ביניהם מעון הנופש של הנשיא סאדאת), כפרי נופש, פתרונות דיור להמונים והכתר בפועליו: הכפר גורנה החדשה ליד לוקסור, מטעם משרד העתיקות המצרי ב-1948. בפרויקט זה, ניסח פתחי מחדש, את תפקידו של האדריכל בעת המודרנית בתכנון מגוריו של האדם (העני ביותר וחסר האמצעים). הוא הצליח לייצר דוגמה מעשית לפילוסופיית האדריכלות שפיתח. בניית הכפר הייתה מאמץ קהילתי משותף בו הוכשרו חלק מאנשי המקום בבניה. הטכניקה שבחר נשענה על מסורת נובית עתיקה של בניה בלבני בוץ, שניצלה את זמינות ומקומיות חומרי הבניה (אדמה, קש וחול) ללא הזדקקות לחומרים מודרניים כברזל ובטון. ההוא שילב אלמנטים מסורתיים מהאדריכלות הערבית, ייצר מרחבים של מנוחה מהחוץ והתאים את הבית לצרכיו של האדם.

המהדורה העברית של הספר "אדריכלות לעניים" כוללת מבוא מאת גלית סיון' בנאית אדמה וחוקרת תחום הבנייה באדמה בישראל ובמזה"ת; יוזמת-שותפה לתרגום הספר לעברית ויועצת מדעית לספר.

וכן - מאמרי אחרית דבר מאת:

פרופ' שמעון שמיר לשעבר שגריר ישראל במצרים, פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של המזה"ת ואפריקה ומייסדם של מרכז משה דיין ושל מכון תמי שטיינמץ למחקרי שלום באוניברסיטת תל אביב

פרופ' אדר' סנאן עבד אלקאדר מייסד המכון לחקר התרבות החזותית הערבית: אדריכלות, עיצוב ואמנות, האקדמיה לאמנות ולעיצוב, בצלאל, ירושלים