זר שהיה מגיע למקום ומבחין בחבורת הנשים שישבה מסביב לשולחן, היה ודאי חושב שמדובר בבנות משפחה מורחבת, שהתכנסו יחד לרגל אירוע חגיגי. האמת לא רחוקה. הנשים שישבו בבית הקפה התל־אביבי הן אמניות ישראליות מדורות שונים

כפי הנראה הדבר מורכב וסבוך נתחיל מהפשוט שהרי כולנו העלינו הרהור מה היה קורה אם היינו מתים. מי היה בוכה? מי היה בא ללוויה? מה היה עושה פלוני? ואיך היה מגיב אלמוני? וכו׳ אזי זוהי בדיקת ערכינו בעיני האחר ונראה שגדעון הלך עם הרהוריו אלה צעד אחד קדימה וממש את הרעיון והפך אותו למעשה.

הוא מככב בזירה האמנותית בארץ מראשית שנות ה-70 בטקטיקת ההעלמות לתקופות ארוכות וגיחות ללב העניין לעורר מהומה ורעש תקשורתיים ולשוב למחבואו ולאלמוניותו.
באמצע שנות השבעים עבודותיו נמכרו לפני שצוירו. הביקוש היה עצום אולם היום הוא מוקף בעשרות עבודות חדשות שאינן מוצאות את דרכן לקירות הקונים או האספנים.

ננעלו שערי הפוסט מודרניזם תמה עונת החלוציות תם תפקידה זה של האמנות העכשווית.
התחושה הרווחת היא שאין חדש תחת השמש ושכל המחיצות בין תחומי וסוגי האמנות קרסו ונראה שהכל מותר בתנאי שזה עשוי טוב ומגובה בפרסום טוב.

חופש הוא חסר כל ערך כאשר הוא ניתן לאדם חינם. חופש ללא מחיר הופך תוך שנייה היסטורית
אחת לעבדות מהסוג הנקלה ביותר. מי שמוכן להיות 'אדום' (או 'שחור' – אין זה משנה איזה צבע)
כדי להישאר בחיים, ייקח כבר מחר חלק פעיל בבניית האושוויץ החדש של האנושות.

​

בסיור מעמיק מול יצירות האמנים אנחנו רואים באופן מובהק חוט המחבר בין כל יוצר ויוצר פלסטיני ולמרות מגוון המדיומים והסגנונות בהם עוסקים האמנים, אתה בבירור מבחין במאבק הקיומי ובזעקת החרות, את הקשר למוטיב האדמה ולעץ הזית, את הצבעוניות הסימבולית ואת האלמנטים המסורתיים כמו האורנמנטיקה והאובייקטים שייחדו את הכפר הפלסטיני לפני 48.

קשה להתעלם מהמסרים הסוציופוליטיים קונספטואליים שהתערוכה מעוררת במיוחד בשל הדגש על השפה הויזואלית המודרנית המשוחררת משמרנות הציור והפיסול המקובלים וגם בשל המקבץ הלא מקרי של חמש נשים וביניהן אמנית ערבייה בעלת אידיאולוגיה שמאלנית מובהקת, זהו אירוע תרבותי רב חשיבות

גלריה אחד העם 90 בתל-אביב מציינת שלוש שנים לייסודה בתערוכה גדולה הנערכת בלב  דיזנגוף. במהלך שנות פעילותה גבשה גלריה אחד-העם 90 מודל אלטרנטיבי, יחיד מסוגו  בתולדות האמנות המקומית. בשלוש שנות קיומה, הוצגו בגלריה למעלה מחמישים תערוכות,  והודות לכך זכתה קבוצה גדולה ובלתי מוכרת של אמנים להגיע אל ייצוג הולם. הגלריה פועלת בהתנדבות, שלא למטרות רווח.

סידרת הטלוויזיה "האחים אופרמן" החזירה אותי לימי ילדותי בגרמניה בעת עליית הנאציזם. רוב הסרטים וההצגות שהופקו מאז המלחמה התמקדו בתקופה המאוחרת יותר, כשהנאציזם הגיע לעוצמה גדולה. ב"אחים אופרמן" הראו איך לאט־לאט הצליחו להרעיל עם, שבחלקו הגדול אפילו לא היה מודע לזה. ההמונים לא היו אנטישמים.

גאלריה אחד העם 90 חוגגת בתערוכה קבוצתית זו מלאת שנה לפתיחתה. בשנה הזאת הציגו כ-40 אמנים ב-16 תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד.
עמדנו, בשמחה אנחנו יכולים לציין זאת, ברוב המטרות שהצבנו לעצמנו כאשר פתחנו את הגאלריה. ביקשנו לתת לאמנים עכשוויים הנמצאים בראשית דרכם, או מתלבטים התלבטות אמנותית באשר להמשך הדרך, את האפשרות להציג.

שלום רב!
1. אנו יזמים של פרוייקט להקמת גלריה לאמנות פלסטית עכשווית, אשר תנסה לשנות כמה מן הנתונים הקיימים עתה, בכל הנוגע להצגת עבודות אמנות בגלריות.